<h1>נמוקי יוסף — חולין</h1>
<h2>דף יא.</h2>
[חולין נ"ח ע"א] דספק טרפה. כגון ספק דרוסה או נפולה. דשיחלא. פושט"א בלעז. אותן שהיו במעיה בשעה שנטרפה. אי הדרא טענא. ודאי לאו טרפה הואי, ושרו קמאי. ואי לא. הדרא וטענא. אסירן. דהיא וביצתה נטרפה. חלבה נמי. שהרי בא מן האיסור. פירשא. דכמעוכל חשיב כיון דסופו להעכל שם. ומיהו לענין ולד טרפה קיימא לן דרבי יהושע דאמר מותר, דעובר לאו ירך אמו הוא. והכי אמרינן בפ"ק דביצה וכי מה בין זה לעגל שנולד מן הטרפה דשרי. ואע"ג דלענין נזקין אמרינן [ב"ק מ"ז ע"א] פרה שהזיקה גובה מולדה וכן ולד נרבעת אסור דאמרינן היא וולדה נגחו היא וולדה נרבעו. ובערכין פ"ק [ז' ע"א] נמי אמרינן היוצאה ליהרג אין ממתינין לה עד שתלד, ופרכינן בגמרא פשיטא גופה הוא. דאלמא עובר ירך אמו הוא. תירצו בתוספות דלענין טרפות שאני, שתלוי בחיות, והולד יש לו חיות בפני עצמו. ומאי איכפת לן אם נשברה רגל אמו.
<h2>דף יד.</h2>
[חולין פ"ג ע"א] מתניתין. היום הולך אחר הלילה. שאם שחט האם משחשיכה לא ישחוט הבת כל הלילה וכל יום המחרת. אבל שחט האם ביום שוחט הבת בלילה, דאין הלילה הולך אחר היום. את זו דרש. משום דבענינא דקדשים כתיב אותו ואת בנו דכתיב [ויקרא כ"ב] ירצה לקרבן אשה וסמיך ליה אותו ואת בנו. ובקדשים לילה הולך אחר היום, דכתיב [ויקרא ז'] ביום הקריבו יאכל לא יניח ממנו עד בקר, אלמא לילה של אחריו קרי יום קרבנו עד הבקר, לפיכך איצטריך למדרש. כמעשה בראשית. ויהי ערב ויהי בקר [בראשית א'], ברישא ערב והדר בקר.
<h2>דף לא.</h2>
[חולין נ"ח ע"א] דשיחלא. פושט"א בלעז. אותן שהיו במעיה בשעה שנטרפה. אי הדרא טענא. ודאי לאו טרפה הואי, ושרו קמאי. ואי לא. הדרא וטענא. אסירן. דהיא וביצתה נטרפה. חלבה נמי. שהרי בא מן האיסור. פירשא. דכמעוכל חשיב כיון דסופו להעכל שם. ומיהו לענין ולד טרפה קיימא לן דרבי יהושע דאמר מותר, דעובר לאו ירך אמו הוא. והכי אמרינן בפ"ק דביצה וכי מה בין זה לעגל שנולד מן הטרפה דשרי. ואע"ג דלענין נזקין אמרינן [ב"ק מ"ז ע"א] פרה שהזיקה גובה מולדה וכן ולד נרבעת אסור דאמרינן היא וולדה נגחו היא וולדה נרבעו. ובערכין פ"ק [ז' ע"א] נמי אמרינן היוצאה ליהרג אין ממתינין לה עד שתלד, ופרכינן בגמרא פשיטא גופה הוא. דאלמא עובר ירך אמו הוא. תירצו בתוספות דלענין טרפות שאני, שתלוי בחיות, והולד יש לו חיות בפני עצמו. ומאי איכפת לן אם נשברה רגל אמו.
[חולין ס"ד ע"ב] מניין וכו'. משום דאתיא מאיסור. ולא ילפינן מחלב שמותר אע"פ שבא מאבר מן החי. אלא זו ביצתה. וכיון דביצה הבאה מאיסור אסורה, הוא הדין ביצה טרפה ונבלה. וחלב טרפה נמי דאע"ג דאישתרי בבא מאבר מן החי, שאני התם דאית ליה תקנתא בשחיטה. בהלכות. גרסינן בתמורה [ל"א ע"א], א"ר יצחק א"ר יוחנן ביצת טרפה אסורה, אפרוח של ביצת טרפה מותר, מ"ט דכמה דלא מסרח לא גביל, ובעידנא דקא גביל עפרא בעלמא הוא עכ"ל. בירושלמי דמסכת תרומות [ספ"ו] גרסינן, גיעולי ביצים מותרות אר"ז הא דאיתמר מותרות הוא ששלקן בקליפותיהן אבל קלופות עם שאינן קלופות צריכות שיעור אחר, דהיינו נתינת טעם של טמאה בטהורה. וכשאינן קלופות הוא כדאמרי אינשי מיא דביעי בעלמא הוא. ובתשובת הגאונים ז"ל מפרשים דרך אחרת גם כן בגיעולי ביצים. והוא מלשון [איוב כ"א] "שורו עיבר ולא יגעיל". כלומר ביצה שהגעילה אותה התרנגולת קודם זמנה מכח הכאה. וקמ"ל דכיון שאינה מעורה בגידין אין בה משום אבר מן החי.
